16 Jun
16Jun

הפגישה הראשונה שלי עם יעל הייתה בקליניקה הטיפולית . פגשתי אישה שבורה שביקשה להיפרד מאביה שגסס.

זו הייתה פגישה מרגשת ועצובה. מאז אותה פגישה לא ראיתי יותר את יעל.

לפני מספר ימים קיבלתי ממנה מכתב ובו היא בקשה להודות לי על הפגישה ההיא . ובנוסף פנתה אלי עתה כשהפכתי למעצבת פנים  על מנת שאעזור לה לעצב את הבית שרכשה כזיכרון לאביה . הבית היא הסבירה הוא געגוע לביטחון שלו . לתחושה שמישהו אוהב אותך.

 היא הציעה לי לשחזר את הרגעים האלה.

זה היה מסע אל תוך נפשה של יעל שחשה מספיק אמיצה  לשתף אותי ברגעים הבלתי מושלמים האלה.

בסלון הבית ניצב קיר כוח הבנוי לבנים לבנים. מארג שלם של מערכת יחסים שבו כל לבנה היא אבן דרך בשותפות הזו. כל חוויה היא הבסיס לחוויה שנתמכת מעליה . אבל היו גם כמה לבנים  חסרות -עדות אילמת לקשר שנפרם-ולא נשאר.

בתוך הארון ניצבה לה כוס הקפה  שאביה כל כך אהב לצד אוסף כוסות קפה מרחבי העולם.

הכוס ממנה לגמה את הקפה שנמהל  בדמעותיה בפגישה האחרונה עם אביה.

החלל כולו עוצב בצבעוניות ניטרלית- בצבעי לבן ואפור. השתמשתי בחומרים טבעיים: ספות מבד פשתן, כריות יוטה

 בצבע ערפל. היופי שבפשטות. הפשטות שביופי.

תאורה רכה. חלונות ענק הממסגרות את יצירת האומנות של הטבע. של החיים.

כתלמידיו של הטבע המופלא היודע ליצור מתוך הגעגוע, הפרידה והמוות את החיים  עצמם.



הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.